המודל הצ'יליאני – מודל תלוי גיל

בתקופה האחרונה המודעות לחשיבות החיסכון לפנסיה גדלה משמעותית.

הסיבה העיקרית לכך היא התערבות בחקיקה שכל מטרתה הייתה להכניס את האזרחים לסוד העניינים ולגרום להם להיות יותר מעורבים בכל הקשור לחיסכון הפנסיוני שלהם.

מה הוביל לחקיקה של פנסיה חובה ?

בעבר אזרחים רבים נטו לחשוב שהמדינה או אפילו המעסיק ימשיכו לדאוג להם בתקופת הפנסיה.
השנים עברו והמדינה בת 70+ וכל אלו שבנו אותה עם השנים יוצאים לפנסיה והפלא ופלא .. כל אותם אזרחים שלא נחסך עבורם כספים לטובת הפרישה נשארו עם פנסיות מזעריות של ביטוח לאומי בלבד.

השלב המתבקש הבא היה לחייב מעסיקים להפריש כל חודש לחיסכון לטובת הפנסיה של העובד. להגיד שמהלך זה גרם לאזרחים להבין יותר את משמעות החיסכון יהיה שגוי בלשון המעטה. מהלך זה רק העמיק את הביטחון של האזרחים שאכן מחכה להם משהו בסוף הדרך.

עכשיו הם רק ידעו שזה משהו גדול יותר מבעבר.

מחייבים את כספי הפנסיה לחשיפה בשוק ההון

הפקדות המעסיק במרוצת השנים מופקדות לקרן חיסכון בין אם לקופת גמל קרן פנסיה או ביטוח מנהלים. כולם ככלל מושקעות בשוק ההון.

שוק ההון מאז ומעולם היה תנודתי ומאופיין בעליות לצד ירידות. במצב שוק רגיל העליות והירידות מתונות ונעות סביב ה1%-2% עם מגמת עליה.

במצבים קיצוניים התנודתיות יכולות להגיע לרמות של 5%-10%.

מחקרים הראו שלמרות שניתנת האפשרות לבחור את רמת החשיפה לסיכון, קרי רמת החשיפה למניות של השקעותינו, אותה רמה הקובעת את רמת התנודתיות העדיפה עלינו, אחוז קטן מאוד מהאוכלוסייה משתמש בכלי החשוב הזה.

המודל הצי'ליאני – התאמת סיכון לגיל החוסך

כאשר כל אחד מאיתנו מעוניין להשקיע כסף בשוק ההון, אחת השאלות החשובות שצריכה להישאל היא מה טווח ההשקעה של אותם הכספים?

הסיבה לכך די פשוטה, נניח שני מצבי קיצון:

• לקוח שמעוניין להשקיע לטווח מאוד קצר של שנה בלבד אשר בסופה עתיד לרכוש דירה באמצעות השקעה זו. נסכים שאותו לקוח לא ירצה לסכן את כספו שכן אם תהיה זו שנה שלילית בשוק ההון לא יוכל לבצע את הרכישה.

• לקוח שנולד לו ילד והוא מעוניין להפקיד לו סכום כסף לטובת השכלה גבוהה או חתונה בעתיד. במצב כזה מדובר על תקופה של 20-25 שנה וגם אם השנה הקרובה תהייה שלילית. יהיה לו מספיק זמן להחזיר את ההשקעה שלו ולייצר רווח נוסף לפני תאריך היעד.

ההבנה הזאת נמצאת בבסיס המודל הצ'יליאני, המודל כפי שהיה מונהג בארץ מחלק את המשקיעים ל3 קטגוריות לפחות (יש גופים שהגדילו לעשות ופתחו מסלולים נוספים) בני 50 ומטה (צעירים עם אופק השקעה ארוך) בני 50 עד 60 (גיל ביניים עם אופק השקעה בינוני) בני 60 ומעלה (מבוגרים עם אופק השקעה קצר).

בכול אחד מהמסלולים הנ"ל ככול שגיל הפרישה מתקרב רמת החשיפה למניות קטנה וזאת על מנת לאפשר לחוסך להנות מהתשואה המקסימלית אורך השנים תוך הקטנת הסיכון בשנים האחרונות. נתון חשוב לא פחות כאשר מדברים עם חיסכון לפנסיה הוא שבשנים הראשונות לחיסכון כאשר אנחנו צעירים סכום החיסכון הוא קטן משמעותית מאשר בשנים האחרונות ולכן ירידה של 10% לדוגמא בשנים הראשונות מול ירידה של אותו האחוז בשנים האחרונות יש משמעות כספית אחרת לחלוטין.

המודל הציליאני בקרן הפנסיה בברירת מחדל

כיום הצטרפות למסלול ברירת מחדל בקרנות הפנסיה תכניס את החוסך למסלול משתנה אוטומטית על פי גילו. אבל האם זה באמת הדבר הנכון באופן גורף ?

אכן על הנייר מצטיירת תמונה ורודה מהמודל תלוי הגיל אבל בעולם האמיתי תמיד יש יוצאי דופן שאנחנו כאנשי מקצוע מחויבים לדעת לבצע את ההתאמות הנדרשות על מנת להטיב עימם.

ראשית חשוב לדעת שהמודל הצ'יליאני הוא לא חובה וכיום ניתן לבחור בכול גיל כל מסלול שרק נרצה.
דוגמא מצוינת למקרה קיצון היא מבוטח בן 60 עם צבירה לא מספקת בקרן הפנסיה המעוניין להגדיל אותה לקראת פרישה.

גיל פרישה מתוכנן עומד על 67 כלומר 7 שנים לפני פרישה, המציאות היא מציאות טובה וחיובית בשוק ההון המאופיינת בעליות יציבות.

בזמן שבמסלול תלוי הגיל אוטומטית יקטינו עבורו את רמת הסיכון ובכך גם יקטינו את התשואה ואת הקצבה. ניתן היה להמליץ לו לעבור למסלול 50 ומטה ל2-3 שנים הקרובות ובכך לייצר תשואה נוספת אשר תגדיל גם היא את הקצבה העתידית.