מסלול השקעה לפני פרישה: איך קובעים רמת סיכון שמתאימה לכם

בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל, מי שלא בחרו מסלול משויכים אוטומטית למסלול תלוי גיל: מסלול לבני 50 ומטה, מסלול לבני 50 עד 60 ומסלול לבני 60 ומעלה. ככל שעולים בגיל, החשיפה למניות במסלול ברירת המחדל קטנה. כמסגרת לקבוצה גדולה של חוסכים זה הגיוני לגמרי. הבעיה היא שהמסלול לא יודע אם המשכנתה שלכם כבר נפרעה, אם בן או בת הזוג ממשיכים לעבוד, או אם מתוכננת אצלכם הוצאה גדולה בשנה הקרובה.

גם מי שנמצאים באותו מסלול לפי גיל לא בהכרח יתחילו להשתמש בכסף באותו מועד. רוצים להבין לעומק איך המנגנון עובד ומה ההבדל בין המסלולים? קראו את המדריך לבחירת מסלול השקעה לפי גיל. כאן נתמקד בשאלה שהמנגנון לא עונה עליה: מה מתאים דווקא לכם, בשנים שלפני הפרישה ובתחילתה.

ועוד הבחנה שכדאי לעשות כבר בהתחלה, בין שני שלבים. כסף שעדיין נצבר בקרן הפנסיה מושקע במסלול שבחרתם (או במסלול ברירת המחדל). כסף שכבר משמש לתשלום קצבה מנוהל במסגרת נפרדת של מקבלי הקצבה. לפני שמשווים מסלולים, ודאו שאתם בכלל בודקים את השלב הנכון.

יכולת כלכלית לשאת סיכון פירושה לספוג ירידה בלי לפגוע בצרכים שהכסף אמור לממן. איך בודקים אותה? מתחילים בהוצאות שאי אפשר לדחות, ורושמים אילו הכנסות יכסו אותן: קצבה מקרן הפנסיה, קצבת זקנה, שכר אם ממשיכים לעבוד, ומה יישאר לממן ממשיכות מהחסכונות.

כאן חשוב להפריד בין שלושה סוגי הכנסה: הכנסה שכבר משולמת, הכנסה שתתחיל בעתיד והכנסה שעדיין לא אושרה. מי שמערבב ביניהן מקבל תזרים שנראה בטוח יותר ממה שהוא באמת.

אחר כך מסתכלים על מקורות הגיבוי. קרן השתלמות נזילה או קופת גמל להשקעה יכולות לשמש כרית ביטחון, אבל רק בשני תנאים: שהן לא מושקעות באותם נכסים שעלולים לרדת יחד עם כל השאר, ושהכסף בהן לא כבר מיועד להוצאה אחרת. כדאי לדעת מה זמין באמת ומה המחיר של שימוש בו.

הבדיקה צריכה לכלול את שני בני הזוג ואת ההתחייבויות המשפחתיות שכבר לקחתם על עצמכם. אם ירידה תחייב אתכם לוותר על מטרה חשובה, זו עובדה שחייבת להיכנס להחלטה על המסלול. והנה משפט ששווה לזכור: הרצון בתשואה גבוהה יותר לא מגדיל את היכולת לעמוד בהפסד.

רינה ודני, שניהם בני 62, מחזיקים כל אחד קרן השתלמות של 300,000 ₪. רינה תמשיך לעבוד עוד שלוש שנים, והקצבה ושכר בן הזוג שלה מכסים את כל ההוצאות הקבועות. את הכסף בקרן היא לא מתכננת לגעת בו לפחות עשור. דני פורש בעוד שנה ומתכנן למשוך מהקרן 4,000 ₪ בחודש כדי להשלים את ההכנסה, וגם 80,000 ₪ לשיפוץ בשנה הראשונה.

על הנייר הם באותו גיל ובאותו מצב. בפועל, ירידה של 15% בשנה הקרובה אומרת לרינה בעיקר "דוח לא נעים". לדני היא אומרת למכור יחידות בהפסד כדי לממן את השיפוץ ואת המשיכות החודשיות. לכן מה שמתאים לרינה יכול להיות לא נכון לדני, גם אם המסלול "לפי גיל" שלהם זהה. (המספרים להמחשה בלבד.)

אפשר להיות מסוגלים כלכלית לספוג ירידה ועדיין להרגיש שההמתנה בלתי נסבלת. ואפשר להיות בטוחים שתישארו רגועים, אף שהתקציב בכלל לא מאפשר את זה. אלה שתי שאלות נפרדות, וצריך לענות על שתיהן.

במקום להסתפק ב"אנחנו מוכנים לסיכון בינוני", נסו לדמיין מה תעשו כשיגיע דוח שנתי עם ירידה חדה. תבקשו לעבור מיד למסלול סולידי? תתקשו לישון? תרגישו שחייבים "להחזיר" את ההפסד במסלול מסוכן יותר? התשובות האלה הן לא ציון על האופי שלכם. הן מידע על תוכנית שתוכלו לעמוד בה בפועל.

שווה גם להבחין בין חשש מהפסד לבין חוסר הבנה של המסלול. אם אתם לא יודעים מה מוחזק בו, הסבר טוב עשוי לשנות את התחושה לגמרי. אבל אם אתם מבינים את החשיפה ועדיין לא מוכנים לשאת אותה, אין שום סיבה לשכנע את עצמכם בכוח.

וכשיש פער בין בני הזוג? כתבו אותו לפני ההחלטה. מי שעוקב אחרי הדוחות ומי שתלוי בהכנסה הם לא תמיד אותו אדם, וההחלטה צריכה להיות מובנת לשניכם.

כאן אנשים נופלים לא מעט. אופק ההשקעה הוא הזמן עד שהכסף יידרש למטרה שלו, ולא הזמן עד הפרישה. בפרישה יש בדרך כלל כמה מועדי שימוש: כסף לתשלום קרוב, כסף להשלמת הכנסה לאורך שנים, וכסף שמיועד למטרה רחוקה או להורשה. כל אחד מהם יכול להצדיק רמת סיכון אחרת.

לא צריך לפתוח חשבון נפרד לכל מטרה כדי לראות את ההבדל. מספיק לרשום ליד כל סכום את השימוש המתוכנן ואת התאריך המשוער. כך גם מתברר שאפשר לפצל: למשל, חלק מקרן ההשתלמות במסלול סולידי לצורך הקרוב, וחלק במסלול מנייתי לטווח ארוך יותר.

ומה עם הגמישות של התאריך? הוצאה שחייבת לקרות במועד מסוים מגבילה את היכולת לחכות לשיפור בשוק. אופק ארוך מאפשר לעבור תנודות, אבל הוא לא מבטיח התאוששות. ושינוי בריאותי או משפחתי יכול להפוך מטרה רחוקה לצורך מיידי, מהיום למחר.

בשלב המשיכות, ירידה בשוק היא כבר לא רק מספר בדוח. אם מממנים הוצאה קבועה ממכירת השקעות שירדו, צריך למכור יותר יחידות כדי לקבל אותו סכום. ואחרי המשיכה נשארים פחות נכסים שיכולים ליהנות מעליות עתידיות, אם יהיו.

לזה קוראים סיכון רצף התשואות: הסדר שבו מגיעות הירידות והעליות משפיע על חיסכון שמושכים ממנו כסף. שני אנשים עם אותה תשואה ממוצעת יכולים לסיים במקומות שונים מאוד, אם אצל אחד מהם הירידות הגיעו דווקא בשנים הראשונות של המשיכות.

אז איך נערכים? שואלים מאיזה מקור תמומן ההוצאה הקרובה אם ההשקעות יהיו בירידה. יש כסף נזיל שתוכנן בדיוק לזה? אפשר לדחות הוצאה שאינה חיונית? ומה יקרה אחרי שהמקור הנזיל ייגמר? אם הירידות כבר כאן והלחץ לפעול עולה, המדריך לבדיקת התוכנית בזמן ירידות מרכז את הבירור המיידי.

סיכון בפרישה כולל גם שחיקה של כוח הקנייה. יתרה שנשארת דומה בשקלים לא בהכרח תממן בעוד עשר שנים את אותן הוצאות, כי המחירים עולים. כלומר, מסלול סולידי מדי לכסף שנועד לשנים רבות לא מבטל את הסיכון. הוא מחליף סיכון אחד בסיכון אחר.

וגם "אג"ח" היא לא הבטחה ליציבות. מסלול אג"ח יכול לרדת כשהריבית עולה או כשמנפיק מתקשה לשלם, והמאפיינים של האיגרות שבתוכו קובעים בכמה. מסלול כספי שקלי תנודתי פחות, אבל גם התשואה הצפויה בו נמוכה בהתאם.

לכן "עברנו למסלול סולידי" לא צריך להיות סוף השיחה, אלא תחילתה: אילו סיכונים פחתו, אילו נשארו, ואיזה צורך השינוי אמור לשרת? בלי תשובה, קשה לדעת אם התוכנית באמת השתפרה או רק קיבלה שם מרגיע יותר.

שם המסלול (מנייתי, כללי, אג"ח, עוקב מדד) נותן כיוון, אבל הוא לא מחליף את מדיניות ההשקעה ואת הדיווח על ההרכב בפועל. את שני המסמכים תמצאו בעמוד המסלול אצל הגוף המנהל, ושימו לב לתאריך הדיווח.

מה בודקים	השאלה שכדאי לשאול
מדיניות ההשקעה	מה המסלול רשאי להחזיק, ובאילו טווחים?
הרכב הנכסים	מה הוחזק במועד הדיווח, והאם הנתון עדכני?
חשיפה למניות	כמה מהכסף חשוף למניות, כולל חשיפה דרך קרנות ונגזרים?
חשיפה לחו"ל ולמטבע	כמה מושקע בחו"ל, והאם סיכון המטבע מגודר?
אג"ח ואשראי	אג"ח ממשלתיות או קונצרניות, ובאיזה משך?
נכסים לא סחירים	איך נקבע השווי שלהם ובאיזו תדירות?
נתוני סיכון היסטוריים	לאיזו תקופה הם מתייחסים, ומה בדיוק נמדד?

הטבלה לא נותנת ציון סיכון ולא קובעת איזו חשיפה מתאימה לכם. הערך שלה הוא בהפרדה בין מה שמותר למסלול לעשות לבין מה שהוא החזיק בפועל ביום מסוים. ונתון שחסר בדוח הוא לא אפס.

אפשר להחזיק חיסכון בכמה גופים ובכל זאת להיות חשופים שוב ושוב לאותו שוק. אם קרן הפנסיה, קרן ההשתלמות וקופת הגמל להשקעה נמצאות כולן במסלולים מנייתיים דומים, ריבוי השמות לא מספר את כל הסיפור.

הסתכלו על החסכונות יחד, ושקללו לפי הסכום: אחוז מניות גבוה בחשבון קטן משפיע פחות מאותו אחוז בחשבון הגדול. הוסיפו גם נכסים משמעותיים מחוץ לחיסכון הפיננסי, כמו עסק או דירה להשכרה, ושאלו אילו צרכים כבר תלויים בהם. השורה התחתונה: האם החשיפה הכוללת היא החלטה מודעת, או שהיא נוצרה עם השנים בלי שמישהו הסתכל על התמונה כולה?

אחרי שהגדרתם את הצורך, השוואת קרנות הפנסיה בלירות עוזרת להעמיק. התחילו מהמוצר והמסלול המדויקים שלכם, השוו לתקופות זהות, ובדקו מה עומד מאחורי התשואה. מסלול שהניב יותר בשנים האחרונות הוא לא בהכרח התשובה לצורך שלכם.

מקום גבוה בדירוג הוא לא מבחן התאמה. את ההוצאות, מועדי המשיכה והנכונות לסיכון אתם צריכים להוסיף בעצמכם. גם נתון סיכון היסטורי (כמו סטיית תקן) לא אומר כמה תפסידו בעתיד: בדקו לאיזו תקופה הוא מתייחס, והאם מדיניות המסלול לא השתנתה מאז.

וחשוב לזכור: התשואות המתפרסמות בפנסיה נט, בגמל נט ובהשוואות הן תמיד לפני דמי ניהול, כי דמי הניהול שונים מחוסך לחוסך. התשואה בחשבון שלכם תהיה נמוכה מהן בגובה דמי הניהול שאתם משלמים.

לפני שינוי מסלול, הכינו לעצמכם עמוד קצר: מה הצורך, מתי תשתמשו בכסף, מאיפה תממנו הוצאות אם המסלול יירד, ומה עוד חסר לכם. הוסיפו מה ייפגע אם החיסכון יירד, ומה יהיה לכם קשה לשאת גם אם התקציב יעמוד בזה.

מציעים לכם להקטין סיכון? שאלו איזה צורך קרוב מוגן טוב יותר ומה המחיר במטרות הרחוקות. מציעים להגדיל סיכון? שאלו מה מאפשר לכם לשאת אותו ומה תעשו אם התוצאה תאכזב. ועוד הבחנה שאנשים מפספסים: שינוי מסלול בתוך אותה קרן, מעבר לגוף אחר ומשיכה לחשבון הבנק הם שלוש החלטות שונות, עם השלכות שונות על מס, זכויות ועלויות.

גם השארת המסלול הקיים היא החלטה לגיטימית, כל עוד יש לה הסבר. רשמו מה נבדק ומה יחזיר אתכם לשאלה: שינוי בהכנסה, בבריאות, בצורך במשיכות או בהתחייבות משפחתית. מי שעדיין במרחק כמה שנים מהפרישה ימצא במדריך לשנים שלפני הפרישה איך לשלב את הבדיקה הזאת בתהליך הרחב, והמדריך לנתונים שכדאי להביא לשיחת פרישה יעזור לכם לארגן את המידע.

המידע כללי ואינו ייעוץ פנסיוני או ייעוץ השקעות אישי. תשואות העבר אינן מבטיחות תשואות בעתיד.