גלעד אלטשולר בראיון אישי על תחילת הדרך

גלעד מתאר בקצרה למאזינים את הרקע של בית ההשקעות אלטשולר שחם:

בתוך המותג עצמו למעשה יש את השמות גלעד אלטשולר וקלמן שחם, אלו פרסונות, אנשים. בעבר היינו מאוד דומיננטיים כי היינו שניים. היום יש לנו הרבה מאוד עובדים, אנחנו כבר מותג שמכירים אותו בכל מקום, יש לנו כ-1000 עובדים.

ערן שואל על השוני באחריות ובגודל הסכום המנוהל, ועל כך גלעד משיב:

היום אנחנו מנהלים בערך 120 מיליארד שקל (נכון לרגע הפודקסט).

לגבי האחריות, אני חושב שגם כשניהלנו סכומים הרבה יותר נמוכים ורק לעשרות אנשים, באזור של עשרות מיליונים, אני לא רואה את השוני באחריות.

מבחינת האחריות, אני מרגיש את אותה אחריות כמו שהייתה כשהתחלתי את הדרך.

ערן מנסה להבין לעומק, כיצד נושאים על הכתפיים אחריות כה גדולה ובפרט, כיצד מתנהלים עם רגעים של החלטות שגויות.

גלעד מסביר, אני מרגיש מאוד שלם עם מה שאנחנו עושים. אמנם יש מקרים שבהם אנחנו טועים, אבל הפעולות שאנחנו עושים מגיעות ממקום של חשיבה ואסטרטגיה, ולכן אפשר להיות שלמים עם ההחלטות והפעולות.

אין מה לעשות, כאשר לוקחים כל כך הרבה החלטות, טבעי שפה ושם טועים. אין דבר כזה לא לטעות בניהול בשוק ההון, אבל אני מרגיש טוב עם הדרך שלנו.

אני יודע, כשאנשים מפסידים זה לא נעים, אתה פוגש אנשים, מרגיש את הקהל וזה לא נעים, אבל הידיים שלי נקיות כי אני יודע שעשינו הכל ממקום חכם ונכון לאחר מחקר ובהתאם לדרך שלנו.

ערן בסקרנות מנסה להבין מגלעד איך הכל התחיל, איך מתחילים בכלל לחשוב על לבנות גוף בסדר גודל של אלטשולר שחם.

גלעד משיב בדרך משעשעת:

צר לי לאכזב את כולם, אבל שום דבר לא היה מתוכנן… היום כבר הרבה יותר מתוכנן אבל אז, לא הייתה תוכנית עסקית, שום דבר.

התחלתי בכלל בתור תחביב, התעסקתי קצת עם הנושא, שיחקתי בזמנו ברידג' בנבחרת ישראל באופן מקצועי ושם נחשפתי לקהל לקוחות הראשון שלי.

גלעד מוסיף שאמנם לא היו לו תעודות או רזומה כדי לגשת ולגייס לקוחות, אבל העובדה שהוא היה שחקן מצטיין נתנה לאנשים הרגשה של ביטחון להשקיע אצלו.

הלקוחות האמינו שיש סיבה שגלעד שחקן מצטיין, וזה כנראה אומר שיש לו משהו "בקלבסה", לדבריו.

וכך למעשה זה התחיל, מפה לאוזן בחבורה של הברידג'. גייסתי לקוחות ממש ראשונים שסמכו עליי שאנהל עבורם את הכסף.

ערן מתעניין באיזו נקודה גלעד הרגיש שהוא דווקא צריך להוסיף שותף, ולמה דווקא את קלמן שחם.

גלעד מסביר די בפשטות את השיקולים שנשמעים הוגנים ומעידים על האופי שלו כמנהל השקעות.

גלעד מרחיב:

כמו שיש במדינה שלנו, בסופו של דבר מגיעים גם המילואים ונאלצתי להיעדר הרבה, אז זה לא היה כמו היום, לא הייתה תקשורת, מיילים או וואטסאפ.

הבנתי שאני חייב שותף שימלא את החלל על מנת לא לתת הרגשה שאני נעלם לתקופות.

האדם הכי מתאים היה קלמן שחם שממנו למדתי את רזי המקצוע בעצם, הוא היה אז בכיר בענף ובעל משרה בכירה מאוד וניסיון של שנים בתחום.

אני אז עוד הייתי צעיר בן 27, קלמן בסביבות ה-40.

הצעד שקלמן עשה למעשה, לבחור לצאת מהמקום הנוח של המשרות הנוחות ולחבור לבחור צעיר בן 27 הוא צעד אמיץ מאוד. ומאז נראה שיצא טוב ואנחנו ביחד.

גלעד מסביר, תחילה כמו שאמרתי זה היה מפה לאוזן, אחר כך התחלנו במכירה יותר אקטיבית ויצרנו קשרים עם יועצים בבנקים ומנהלי סניפים. היינו פעילים מאוד והולכים לשם, יוצרים קשרים עם אנשי מפתח ואלו היו ממליצים ומעבירים לנו לקוחות.

ערן מחפש את נקודת הגדילה המשמעותית בחיי בית ההשקעות.

גלעד מתאר שדווקא במפולות גדולות בשווקים, בית ההשקעות גדל.

בשנת 1994, אנחנו זיהינו שהייתה בועה בשוק הישראלי וידענו למכור את האחזקות שלנו בזמן, זאת התקופה שהסכמי אוסלו התפוצצו.

השוק אכן קרס לחלוטין ואנחנו הסתכלנו על המפולת מהצד בזמן שהיו חברות דומות לנו שהתרסקו ונמחקו לחלוטין.

הלקוחות ראו שלא נפגענו. בעבר סיפורי סלון על הבורסה היו מאוד פופולריים, הציבור היה מחובר הרבה יותר לשוק, כך שהעובדה שלא נפגענו במפולת ושרדנו דווקא עבדה לטובתנו.

גלעד מתאר כמה פעמים שבהן הם הלכו "נגד הזרם" והצליחו לשרוד מפולות בשווקים, לכן ערן מנסה לזקק ולהבין מה צריך לעשות כדי לחשוב אחרת.

גלעד מסביר שלא מדובר בפעולה מכוונת של לחשוב "דווקא" הפוך.

אלא שהעובדה שגלעד וקלמן הגיעו מהפריפריה, גלעד מרחובות וקלמן ממבשרת, ולא היו נוכחים בביצה התל אביבית, היא שהצילה אותם.

גלעד מסביר שמי שהיו בביצה התל אביבית היו שותפים לשיחות כל בוקר על מה קונים ומה מוכרים, ולמעשה מתנקזים לאותן פעולות. לכן בסביבה כזאת קשה לחשוב עצמאית.

לכן, העובדה שלא היינו בשיח בביצה הכריחה אותנו לחשוב עצמאית ולקבל החלטות לפי האסטרטגיה שלנו.

תראה, גלעד מדגיש, לפעמים זה בסדר להיות חלק מהעדר, זה נכון. אבל אני מרגיש שאני יכול להיות כמו הממוצע אם אלך עם כולם, אעלה עם כולם וארד עם כולם, אשמור על ממוצע ונתח שוק.

אני ממש נגד זה. אני רוצה שכל אחד יעשה את מה שהוא מאמין בו, גם אם ישלם על כך מחיר כבד.

הסוד הוא באנשים, גלעד מבהיר. צריך להביא אנשים חכמים ויצירתיים שמוכנים לחשוב עצמאית ולהביא רעיונות לשולחן.

תראה, עדיין יש לנו אסטרטגיה כללית, קווים מנחים שעליהם מחליטה רק קבוצה מצומצמת בחברה, ומשם העובדים מפתחים את זה, בודקים, חוקרים ומביאים רעיונות.

ערן רוצה לשמוע מגלעד מה דעתו על מדיניות השקיפות והכנות של קרן ברידג'ווטר.

גלעד משיב, אני לא רואה דרך אחרת, אם עשית כל מה שאתה יכול, ואתה ישר והגון ואין לך מה להסתיר אז אין סיבה לא להיות כנה ושקוף.

גלעד מוסיף, כאשר מדובר בכסף של הלקוחות שלך, גם אם תנסה לחרוג או לזייף מולם, הם יזהו את זה די בקלות, אז עדיף לך מראש להיות כנה וישר.

אני לא ממש מכיר אחרים, אבל ממה שאני שומע, אצלנו יש וייב אחר לחלוטין.

קצת קיבלתי קמצוץ מידע על איך שזה עובד במקומות אחרים, דרך פגישה עם אדם בכיר שסיפר לי על פעולות שהוא ביצע מיד לאחר המינוי שלו למנכ"ל החברה: הפיטורים שהוא עשה, איך החריף את המשמעת וכו'.

אני הזדעזעתי לשמוע את זה וכמובן שהחברה נסגרה אחרי זה.

אני לא מאמין שאווירת הפחד מניעה את העובדים בצורה טובה, אני חושב שברגע שעובד מאושר יותר והוא רואה את הילדים שלו באור ולא בחושך הוא יעבוד טוב יותר.

אני חושב שגם וגם וגם. אני חושב שהיינו חלוצים בלא מעט מקרים. אני זוכר סיפור שעשינו שהיה עליו רעש גדול: היה תחקיר על היחס לעובדים בכימיקלים לישראל, משהו לגבי ההתנהלות מולם או בגדי המיגון שלהם.

אני ראיתי את התוכנית הזאת ולמחרת אמרתי לשותף שלי, שאנחנו לא יכולים להחזיק את המניות של חברה כזאת.

לא עשיתי מזה סיפור, ובמקרה עיתונאית ששמה לב שמכרנו את המניות שאלה אותנו על הנושא, ופתאום זה עשה רעש סביב העניין.

בנוסף, המותג נבנה גם בזכות הספורט, תחום שאנחנו חזקים בו. אחרי מלחמת לבנון השנייה קבוצה מהצפון עמדה להתפרק ופנתה אלינו. היינו הספונסרים שלה תקופה ארוכה, והיא אפילו זכתה באליפות. הרגשנו שזאת קבוצה של הצפון, ירוקה וישראלית.

הרגשנו מאוד מאוד קרובים לעניין וזה עוד דבר לצד תשואות טובות ופרסום.

ערן מציין נקודה מעניינת בפני גלעד, שדווקא במקצוע של השקעות, בו נראה שאנשים מקבלים החלטות לפי תשואה ומספרים, פתאום נראה שיש סיפור מאחורי זה וחיבור למותג ולדרך של בית ההשקעות.

גלעד מחזק ומוסיף, אני מרגיש שהשקעות חברתיות הולכות להיות משמעותיות בעשור הקרוב. מי שמזיק לסביבה, אתה יודע שבשלב מסוים הרגולטור יוציא אותו מהמשחק.

בעבר הרחוק שילמת בתשואה על השקעות חברתיות, היום זה ההיפך, היום אתה דווקא מרוויח יותר עם השקעות חברתיות.

קח לדוגמה את סודה סטרים, אחת החברות המוצלחות שהיו בארץ. שמעתי שהיא מתנהגת יפה מאוד לעובדים ועוזרת לסביבה.

הקפיטליזם החזירי הולך לעבור מהעולם. זה תהליך איטי, אבל זה קורה ועוד יתפוס תאוצה. בזכות הרשתות החברתיות קשה מאוד לעצור את המידע, ואותן חברות שהיו רגילות להשתיק את הפרסום היום כבר לא יכולות לעצור אותו.

כמובן, אנחנו תורמים לא מעט לפרויקטים, התנדבות של עובדי אלטשולר שחם ובעיקר אנחנו משקיעים הרבה יותר בהשקעות חברתיות, חברות שנותנות דגש על לעשות טוב לקהילה.

יכול להיות שמכונות ו-AI ידעו לעשות יותר ויותר מהעבודה האנושית אבל עדיין אני חושב שתמיד יהיה מקום לדמיון האנושי, המכונות לומדות והשאלה איך מלמדים את המכונות האלה. ברור שאנחנו מנסים להיות בקדמה הטכנולוגית.

אני חושב שכל פעם זה מצב שונה ולכן קשה להגיד שאפשר תמיד לקבל החלטות של מכונה כי ההיסטוריה לא תמיד חוזרת.

אני לא חושב שתהיה מכונה שתוכל להחליף את הדמיון האנושי, זה נכון שהיא תוכל לקרוא נתוני עבר, אבל תמיד יהיו אירועים חדשים שלא קרו בעבר ושם נכנסת היכולת האנושית.

השאלה הזאת, זאת הסיבה שהציבור מפסיד בגללה כסף.

אם אני אוכל לתת עצה לציבור, לא לנסות לתזמן את השוק! פשוט לא.

אפשר לנסות לתזמן את השוק בטווחים של כ-10 שנים, כשמזהים בועה ומגמה ברורה.

אם זה לא המצב, אל תנסה לתזמן כלום, פשוט תשאיר.

הציבור מהניסיון שלי של 30 שנה, הציבור תמיד טועה בתזמון, הוא אף פעם לא צודק.

אלה שחושבים שהם ימכרו ואז יקנו בזול יותר, זה לא קיים, זה אף פעם לא קיים.

הציבור, מה שמנחה אותו זה או חרדה או חמדנות.
אם הכל הולך טוב, הוא מגדיל את האחזקות, ואם יש מפולת, הוא נלחץ ומוכר הכל בפאניקה. אחר כך לוקח לו הרבה מאוד זמן לחזור לשוק, אחרי שהשוק כבר תיקן.